החלטה בתיק בש"פ 4158/14

           זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 9.6.2014 (כבוד השופטת ד' מרשק מרום) לדחות את בקשת העורר לעיון מחדש בתנאי מעצרו ולשחררו לקהילה טיפולית "הר טוב".

1.        ביום 6.1.2014 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד, שוד בחבורה וקשירת קשר לפשע, לפי סעיפים 402(א), 402(ב) ו-499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי המתואר בכתב האישום, הכולל שבעה אישומים, נהגו העורר ואדם נוסף בשם איליה פוגרבניאק (להלן: איליה) להסתובב ברחובות ראשון לציון במהלך החודשים נובמבר-דצמבר של שנת 2013, לאתר קורבנות פוטנציאליים, בעיקר קטינים ונשים, ולשדוד מהם את מכשיר הטלפון הנייד, ולעיתים אף רכוש נוסף. את הטלפונים הניידים ששדדו, מכרו העורר ואיליה ללקוחות מזדמנים ולחנויות. במרבית המקרים קדם לשוד מעקב וכן הופעלה אלימות כלפי הקורבן וננקטה שפה מאיימת. כך, על פי המתואר בכתב אישום, העורר הכה באגרופים בפניהם של קורבנות אחדים במהלך ביצוע השוד וחנק שניים, והיו שאף נזקקו לטיפול רפואי. בגין המעשים המתוארים בשבעת האישומים הוגש, כאמור, כתב אישום נגד העורר המייחס לו עבירות של שוד, שוד בחבורה וקשירת קשר לפשע.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה ביום 6.1.2014 בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר נגדו ועניינו הופנה לשירות המבחן לבחינת האפשרות לשלבו בהליך גמילה בקהילה טיפולית. מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של העורר עולה כי הוא שיתף פעולה וחשף בכנות את קשייו הנובעים מצריכת סמים ואלכוהול מאז גיל תשע. שירות המבחן העריך כי לעורר מסוכנות בינונית וכי רק מסגרת סגורה כקהילה טיפולית יש בה כדי להפחית את הסיכון הנשקף ממנו. עוד נקבע כי העורר נעדר (נכון לפברואר 2014) את הכוחות הדרושים על מנת להתמודד עם הטיפול האינטנסיבי המוצע ועל כן לא הומלץ לשחרורו לחלופה טיפולית. בעקבות כך הורה בית המשפט קמא ביום 9.2.2014 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

3.        כחודשיים לאחר מכן, ביום 13.4.2014, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו ובאפשרות לשלבו כבר עתה בתוכנית גמילה רצינית וארוכת טווח. בית המשפט קמא נעתר לבקשה והפנה את העורר לעריכת תסקיר משלים בעניין זה. בתסקיר המשלים מיום 8.6.2014 שנערך הפעם על ידי קצינת מבחן דוברת רוסית, שב שירות המבחן והעריך כי אמנם נשקפת מן העורר רמת מסוכנות בינונית, אך בהבדל מן התסקיר הקודם מצא כי יש מקום למצות עימו ניסיון טיפולי שיקומי בקהילת "הר טוב". על כן, הומלץ לאפשר לעורר לצאת לראיון קבלה בקהילה טיפולית זו.

4.        בית המשפט קמא לא אימץ את המלצת שירות המבחן, וקבע כי מן התסקיר עולה בבירור כי קהילת "הר טוב" איננה אופציה טיפולית המתאימה לעורר. זאת, משום שקהילת "הר טוב" איננה חלופת מעצר בתנאים של "מעצר בית מלא", אלא מדובר במסגרת לשהייה טיפולית בהתאם לתנאי המקום וכי באופן מעשי, כך נקבע, שחרור לקהילה המוצעת כמוהו כשחרור מלא ללא תנאים מגבילים משום שאם יצא העורר מהמסגרת ללא רשות, או יפר את כלליה כל שייעשה הוא דיווח על כך לאביו, שהומלץ כמפקח. כמו כן דחה בית המשפט את ההמלצה לפיה אם יעזוב העורר את המסגרת טרם סיום התוכנית, כי אז ישהה בבית הוריו בפיקוח אביו עד לדיון בעניינו. בהקשר זה ציין בית המשפט כי האב מתואר בתסקיר כמי שהתקשה לאורך השנים להוות עבור בנו דמות סמכותית. מטעמים אלה ובהינתן ריבוי העבירות ורמת המסוכנות הנשקפת מן העורר, קבע בית המשפט קמא כי המסגרת המוצעת אינה יכולה לאיין את מסוכנותו, ואינה הולמת את עניינו.

5.        מכאן הערר דנן, בו טוען העורר כי אין כל הבדל בין הקהילה שהוצעה לבין כל קהילה טיפולית אחרת, משום שלמעשה בכל קהילה טיפולית יכול השוהה בה בכל רגע נתון לקום ולעזוב וכל שיהיה בידי אותה קהילה לעשות הוא לדווח על כך. מכל מקום, כך טוען העורר, אם סבר בית המשפט כי קיים הבדל בין הקהילה המוצעת לקהילות אחרות, הרי שלאור המלצתו החיובית של שירות המבחן ונוכח נסיבותיו, היה על בית המשפט לשוב ולהפנותו אל שירות המבחן, על מנת שזה יתאים קהילה אחרת למידותיו. העורר מדגיש כי בהליך הגמילה יש כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת ממנו נוכח התמכרותו לסמים ואלכוהול, גילו הצעיר, עברו הנקי ורצונו להיגמל משימוש בסמים.

           המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי בצדק לא איפשר בית המשפט קמא את המשך הבירור בדבר הליך הגמילה בעניינו של העורר נוכח המעשים המיוחסים לו ונוכח מסוכנותו.

6.        דין הערר להתקבל בחלקו.

           אכן, ככלל, השלב שבו ראוי לשקול הפניה למסגרת טיפולית לשם גמילה מסמים הוא שלב גזירת הדין, אך בהתקיים שלושה תנאים (או למצער שניים) וכחריג לכלל האמור, יש מקום לבחון חלופת גמילה גם בשלב המעצר (בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה, פסקה 7 (21.3.2011) (להלן: עניין סויסה)). התנאי הראשון והעיקרי מבין השלושה עניינו תחילת הליך גמילה טרם המעצר והוא משקף את הרצון שלא לגדוע הליך שיקומי שהחל, ומהווה מעין "מנגנון בקרה" באשר לכנות ההירתמות של הנאשם להליך הגמילה (בש"פ 3036/08 עמראווי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (1.6.2008)). על אף חשיבותו של התנאי האמור, ניתן להורות על שחרור לחלופת גמילה גם אם נאשם לא החל בהליך גמילה טרם מעצרו, כבענייננו, וזאת בהתקיים שני התנאים האחרים: (א) פוטנציאל הצלחה גבוה להליך הגמילה; (ב) הליך הגמילה יש בו כדי ליתן מענה למסוכנות הנשקפת מהנאשם (עניין סויסה, פסקה 7).

7.        נאשם המצוי במעצר עד תום ההליכים, טבועה בו בהגדרה, מסוכנות לחברה. עם זאת הכירה הפסיקה, כאמור, באפשרות שבמקרים מתאימים האינטרס החברתי בשיקום הנאשם ובהשבתו למסלול חיים נורמטיבי ותקין מצדיק בחינת מסלול שיקומי כבר בשלב מוקדם של ההליך הפלילי. במקרים אלה ניתן להורות על חלופת גמילה בשלב המעצר אם שוכנע בית המשפט כי מסוכנות הנאשם אינה גבוהה מאוד, ואילו הפוטנציאל השיקומי ממשי. במסגרת בקשת העורר לעיון חוזר, בית המשפט המחוזי לא מצא כי יש בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר, משום שקהילת "הר טוב" הינה מסגרת שהייה טיפולית הנעדרת תנאים של "מעצר בית מלא". הנמקה זו, עם כל הכבוד, שגויה היא. בצדק טען העורר, וגם המשיבה הסכימה לכך בדיון שהתקיים בפני ביום 16.6.2014, כי הקהילות הטיפוליות כולן (למעט המעונות הנעולים לקטינים), אינן מתפקדות כמסגרות נעולות שאין יוצא מהן (עניין סויסה, פסקה 9ד). במובן זה קהילת "הר טוב" אינה שונה מכל קהילה טיפולית אחרת ואם מנגנון הדיווח לקרוב משפחה, ובמקרה זה האב, אינו עונה על הנדרש ניתן להחליפו במנגנון דיווח חלופי (דוגמת דיווח למשטרה או לכל גורם סמכותי אחר שאותו ימצא בית המשפט מתאים לצורך כך) אם יצא העורר מן המסגרת ללא רשות או יפר את כלליה. אכן, קהילה טיפולית מעצם טיבה וטבעה אינה דומה למעצר או ל"מעצר בית מלא". על כן היא עשויה להתאים רק מקום בו מסוכנות הנאשם אינה גבוהה מאוד, וככל שיש בחלופת הגמילה כדי להפיגה וזאת לצד סיכויי הצלחה בהליך השיקומי, כאמור.

8.        במקרה דנן, מיוחסת לעורר סדרת אירועי גניבה ואלימות שהתרחשו במהלך כחודשיים ימים ואין להקל ראש בכך. עם זאת, האלימות שהופעלה היא לא מן הקשות, ומסוכנות העורר, אשר נעדר עבר פלילי, הוערכה על ידי שירות המבחן כבינונית. על כן אין מדובר ברמת מסוכנות השוללת מניה וביה את האפשרות לבחון בשלב המעצר חלופת גמילה בעניינו. פוטנציאל ההצלחה של ההליך השיקומי בעניינו של העורר אף לא נבחן לעומקו ועל פני הדברים גילו הצעיר (כבן 25 שנים), עברו הנקי והעובדה כי על אף ההתמכרות שהחלה עוד בילדותו, לא "זכה" עד כה להזדמנויות גמילה, וממילא לא כשל בהן, כל אלה תומכים לכאורה באפשרות כי קיים במקרה דנן סיכוי להצלחת ההליך הטיפולי. שירות המבחן התרשם אף הוא כי העורר מבין את ההשלכות ההרסניות של צריכת הסם על כל מישורי חייו וכי הוא בעל מוטיבציה להשתלב בטיפול גמילה בקהילה סגורה. על כן, אף המליץ כי יתאפשר לעורר לעבור ראיון קבלה לצורך שילובו במסגרת טיפולית כאמור. המלצת שירות המבחן, שהינו הגורם המקצועי אשר בידיו הכלים להעריך את סיכויי הטיפול ואת מידת נכונות הנאשם להתמיד בו, נושאת משקל לא מבוטל בהקשר זה (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (29.6.2005)).

           מן הטעמים המפורטים לעיל, אני סבורה כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולאפשר לעורר לעבור ראיון קבלה בקהילת "הר טוב", על מנת לקבל אינדיקציה נוספת וחשובה לעניין אפשרות שילובו בחלופת הגמילה בשלב המעצר (בש"פ 3292/14 ציבר נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (20.5.2014)) וזאת בטרם יקבל בית המשפט קמא החלטה לכאן או לכאן בבקשה לעיון חוזר.

9.        הערר מתקבל, אפוא, בחלקו במובן זה שיתאפשר לעורר לעבור ראיון קבלה בקהילת "הר טוב". ככל שתהיה נכונות לקלוט את העורר במסגרת הקהילה הטיפולית האמורה, יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את מידת התאמתו של העורר לחלופת גמילה בשלב המעצר, בהתאם למכלול השיקולים הצריכים לעניין ועל פי הקריטריונים שהותוו לעניין זה בפסיקה. במידת הצורך, יורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן בעניין זה. למותר לציין כי אין בהחלטתי זו משום הבעת דעה בבקשה לעיון חוזר לגופה, וכן למותר לציין כי תוצאות הראיון גם אם תהיינה חיוביות אינן מגבילות את שיקול דעתו של בית המשפט קמא להכריע בבקשה כהבנתו.

           ניתנה היום, ‏כ"א בסיון התשע"ד (‏19.6.2014).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   טא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: